אם יש תוצר לוואי ראוי מבית היוצר של מחאת האוהלים – זה לגרום להכרה גורפת בכוחה של המדיה החברתית בקרב כל שכבות האוכלוסיה. עם זאת, כאשר אומרים היום "מדיה חברתית", לרוב מתכוונים בעיקר לפייסבוק (ולעיתים מתחבא בתוך המונח מה שנקרא אצלנו "הזיקנה").
לא שחלילה אני מזלזלת בפלח השוק שלה או בפופולריות שלה, אך טוויטר בולטת בחסרונה בשיח על שיווק רישתי. שלא תחשבו ששכחתי לרגע את התוספת החדשה לנוף הקהילתי ברשת, גוגל פלוס, אך היא צעירה מדי על מנת להשתתף במהפכה הנוכחית והלוואי ונעסוק בה במהפכה הבאה.
טוויטר ופייסבוק הן למעשה רשתות-אחיות העונות על צרכים שונים ומשלימים.
פייסבוק מתקיימת מהעבר ("הייתה עצרת מרגשת אתמול") והעתיד ("עוד שבוע תהיה הפגנה המונית – רישמו ביומן ובואו!"), בעוד טוויטר מתקיימת אך ורק בהווה ("עכשיו חוסמים כביש בקפלן – מי שיכול שיבוא!").
אם הקיר בפייסבוק עומד איתן ויציב כאנדרטה (זיכרו: התמונות ממסיבות פורים לפני שנתיים נשארות שם לנצח), בטוויטר הפיד דינמי ובעוד מספר דקות כבר יקרה משהו אחר וכולם ישכחו מה שקרה לפני דקה (אולי למעט "מימים", אבל זה נושא לפוסט אחר).
לא רק בפייסבוק אפשר לפרסם, גם בטוויטר ניתן ואף רצוי.
מה מפרסמים בטוויטר? ובכן – הכל, החל מדירות להשכרה, דרך חיפוש עבודה ועד עצרות זכרון והפגנות. הקהל בטוויטר הוא אחר – רוב האנשים לא נכנסים פעם ביום או פעם בשבוע כמו למשל בפייסבוק (כמובן שיש גם כאלו שבודקים הודעות מספר פעמים ביום, אך זהו לא הרוב). רוב המשתמשים (הנקראים "צייצנים") מקפידים להתעדכן באופן שוטף בנעשה, כי כאמור כל מה שמפורסם עדכני ותקף לפחות-או-יותר עכשיו.
אולי דווקא משום-כך, התחושה היא שהרשת קצת יותר חמה, לאנשים אכפת קצת יותר מאשר בפייסבוק ויותר קל לקבל עצה או עזרה בכל תחום שהוא (אגב, שמעתי את זה ממספר מקורות, זה לא רק אצלי).
לכן, אני חושבת שהיה לטוויטר חלק חשוב גם במחאה הנוכחית.
המחאה קיבלה האשטאג ייחודי (#J14) כך שמי שמתעניין יכול לקרוא עדכונים על הנושא ביתר קלות. מדי יום ניתן למצוא שם אירועים שקורים היום או גג מחר או ממש מעכשיו לעכשיו והכי חשוב בפן השיווקי – מי שמאשר השתתפות אכן מגיע (כמה פעמים עשיתם אטנדינג לאיוונט בפייסבוק רק בשביל להעיף אותו מהאירועים מבלי להתכוון?).
ובכן, בטוויטר מי שאמר שיגיע לאירוע – ככל הנראה אכן מתכוון להגיע ובפעמים רבות צייצנים יגיעו כקבוצה (תחושת הקהילתיות, שאולי נובעת דווקא מהעדר ההמוניות, חזקה פי כמה לעומת הפייסבוק).
לסיכום, מדובר בכלי שיווקי בעל כח עצום (קהל אמנם יותר מצומצם – אך בהחלט איכותי) שראוי לכל איש שיווקי (בפרט זה המתמחה במדיה חברתית) להשקיע את הזמן וללמוד כיצד להשתמש בו בתבונה (זיכרו – אף אחד לא אוהב ספאם!).
אחת הדוגמאות לכך היא שלא פעם ולא פעמיים אנשים שמנסים לקדם דווקא אתרים אחרים ברשת (פוסט חדש בבלוג אישי או כתבה למגזין וירטואלי כלשהו, סרטון חדש שעלה ליוטיוב וכדומה), מדווחים שרוב התנועה לאתרים אחרים שלהם הגיעה דווקא מטוויטר(!).
אל תזלזלו במדיה הזו במחשבה שאין שם המונים ולכן לא משם יגיע הקהל – יש לה כוח ועוד איך ואני צופה שהוא רק ילך ויגדל.
הפוסט פורסם לראשונה בבלוג של יעל פסח.
לקריאת הפוסט בבלוג של שי עתיק לחצו כאן.
